בשלבים הראשונים שלהם, עמדות תאורה מסוג Softbox כללו בעיקר מבני פלדה צינוריים פשוטים, ששימשו בעיקר לתמיכה בציוד תאורה בסיסי. למרות שהם היו בעלי יכולות נשיאת עומס- חזקות, משקלם הרב וההרכבה המורכבת-והפירוק-הפכו אותם לבלתי מתאימים- לתרחישי צילום הדורשים העברה תכופה. ככל שהביקוש לצילום נייד וצילום בחוץ גדל, עיצובי מעמדים קלים החלו להתפתח לעבר קל משקל גדול יותר; חומרי סגסוגת אלומיניום החליפו בהדרגה את הפלדה המסורתית, ועיצובים מפולחים הפכו נפוצים יותר ויותר.
בכניסה לעידן המודרני, עמדות תאורה מסוג Softbox עברו שיפורים מבניים וייצור נוספים, והולידו עיצובי התקנה טלסקופיים, מודולריים ומהירים- שהגבירו משמעותית את יעילות ההתקנה. במקביל, ההתקדמות במדעי החומר הובילה לשדרוגים בביצועי המוצר-לדוגמה, אימוץ של סגסוגות אלומיניום חזקות- וחומרים מרוכבים של סיבי פחמן-המאפשרים למעמדים קלים לשמור על אופיים קל משקל תוך שהם מציעים יציבות ויכולת נשיאת עומס משופרים{{5}.
כיום, מעמדי תאורה מסוג Softbox התפתחו מכלי תמיכה גרידא לציוד יסוד הכרחי בתחומים כגון צילום, סטרימינג בשידור חי והפקת סרטים וטלוויזיה; בנוסף, הם ממשיכים להתפתח לקראת שילוב של ממשקים חכמים, מנגנוני התאמה- מהירים ויכולת הסתגלות מרובת-תרחישים.